<h1>ראבי"ה סימן אלף ח'</h1>
<h2>דף ט.</h2>
בפ"ק דגיטין (ח' ע"ב) גרסינן כמאן כר' שמעון דאמר פלגינן דיבורא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו וכו' ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד וכו'. ופר"ש (שם ט' ע"א) דכיון דאמר כל נכסיי נתונים לך חוץ מבית כור לא קנה כלום מכל הנכסים דבכל חד וחד איכא למימר היאך האי דשייר והמוציא מחבירו עליו הראייה ואפ"ה העבד יוצא לחירות והיינו פלגינן דיבורא. ורבינו יב"א תמה מנליה הא לרש"י. יתן הכל ויתפוס לעצמו בית כור המוטב. ולא פירש דבר וגם לא הביא ראייה לסתור פתרונו. וזה ימים רבים שאמר לי אבא מרי שהרב ר' ישראל היה רוצה מתוך פתרונו זה של רש"י לפסול כל המתנות שכתוב בהן ונתתי לך ד' אמות קרקע ואגבן נתתי לך כך וכך מטלטלין. שכיון שהמתנה של ד' אמות אינה מבוררת לא קנה הקרקע וא"כ אפילו המטלטלין לא קנה. ואני אליעזר הלוי תמהתי נמי על פתרון רבינו שלמה [ד]בפרק המוכר את הבית (ס"א ע"ב) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה וכו' מצרים הרחיב לו. וכי תימא שבירר ויחד לו את הבית אך מצר לו מצרים החיצונים, אכתי ק"ל מדגרסינן התם ההוא דא"ל לחבריה ארעא דבי חייא מזבנינא לך וכו' עד אי אמר ליה ארעתא סתם מיעוט ארצות שנים. אלמא שיש לו ארצות יותר משנים מדקאמר מיעוט ארצות ואפ"ה קנה שנים ולא יותר. ותו מדקאמר לקמיה (שם) כל ארעתא דאית ליה לבר מפרדיסי ובוסתני, ש"מ דאית ליה ארעתא טפי מתרתי. וליכא לפרושי מיעוט ארצות שנים ולא קנה כלום. מדקאמ' לעיל ארעא אמר ליה ארעתא לא אמר ליה, מכלל דהכא קנה לשתים. ותו קשה לי דתנן בפרק האומר לחבירו בית כור (שם ק"ז ע"ב) האומר חצי שדה אני מוכר לך משמנין בינייהו ונוטל חצי שדהו חצייה בדרום אני מוכר לך משמנין בינייהו ונוטל חצייה בדרום. וא"ר יוחנן לוקח נוטל כחוש, פירוש חצי שדה הרע, ומשמנין ביניהן לדמי שיתן לו דמים מה שחצי שלו משובח מזה. וכן אם אמר חצי בדרום, אם הוא כחוש יהיב ליה מוכר העליית דמים ואם הוא מוטב יתן הלוקח דמים. מכל מקום שמעינן מרישא שאפילו לא בירר איזה החצי מוכר לו, דזכה בחצי הכחוש. ודכוות' נמי במתנה. ותו דבבכור(ות) קאמר רבא אין לו קודם חלוקה ורב (פפי) [פפא] משמיה דרבא קאמר נמי הכי בפרק יש נוחלין (קכ"ו ע"א) (וכי) [ו]תימא ה[י]כי קאמר (רבה) [רבא] התם (קכ"ז ע"א) שתי נשים שילדו שני זכרים במחבא כותבין הרשאה זה לזה כשהוכרו ולבסוף נתערבו וליכא מאן דפליג, אע"פ שאינו מבורר חלקו. ור"ש פי' התם דחלק פשוט אינו יכול למכור קודם חלוקה. ור"ת פליג ואומר שיכול למכור. וכן נ"ל מדאמרינן התם (קכ"ד ע"א) מקיש חלק בכורה לחלק פשוט מה חלק פשוט אע"ג דלא אתי לידו וכו'. ברם נ"ל פתרון שפירש בה רבינו זקיני בספרו (ראב"ן סי' פ"ד) והנה לשונו, שייר קרקע כל שהו לאו דווקא דה"ה אם שייר אחד מכל הני (דאית) [דאיקרו] נכסיי. דאמרינן במי שמת (ק"נ ע"ב) עשו מטלטלין שייור אצל עבד דאם שייר מטלטלין שקרוי[ין נכסי] שייר העבד כמו ששייר קרקע. וטעמא כיון דכתיב כל נכסיי וחזר ושייר בנכסיו ביטל דברו השני את הראשון ולא פלגינן דיבוריה למימר בנכסי דשייר שייר בנכסי דלא שייר לא שייר. אלא ודאי עקר דברי הראשון ואין כאן כל נכסיי ולא יצא לחירות. והיינו דקא מתרץ בסיפא משום דלאו כרות גיטא הוא שהרי עקר דברו הראשון. ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין בין שייר קרקע דמיקרי נכסי ובין שייר חד מכל הני דמיקרו נכסי הוי בן חורין וקנה נמי נכסי דלא שייר בהן. והוא הדין לר"ש דאם שייר בכולהו ולא שייר בעבד דיצא לחירות דפלגינן דיבורו. והיינו לעולם דקאמר ר' שמעון. עד שיאמר סתם חוץ מאחד מריבוא שבהן, דכיון דלא פירש באילו נכסי שייר וכיון דשייר בו לאו כרות גיטא הוא. ומיהו לר' שמעון אם סיים ופירש מה ששייר קנה [הכל] לבד מן השייור. אבל אם לא סיים [ופירש] על השיור לא קנה כלום באותן נכסי ששייר בהן. דלהכי סתם בשיורו (ו)כי היכי דתהוי כל אחד ואחד שייור דנימא היינו הך דשייר. מיהו כל שאר נכסי דלא שייר בהו קנה. אלמא פלגינן דיבורו לר' שמעון דאמר דהשייור מהני לנכסי ששייר בהן דלא קנה ולא מהני לנכסי שלא שייר בהן, הכא נמי לרבה עבד שהביא גיטו וכתוב בו כל נכסיי קנויין לך ואמר בפני ב"ד בפני נכתב ובפני נחתם, פלגינן דיבורא (ואמר רבא) [ואמרינן דהא] דקאמר בפני נכתב ובפני נחתם מהני לעבד אע"ג דלא מהני לשאר נכסים, הלכ' כר' מאיר. וקס"ד דמקשה דהא(מר) [דאמר] רב נחמן הלכה כר' מאיר, דטעמא משום דלא פלגינן [דיבורא] וכי שייר שייר בכל הנכסים. ולהכי מקשה והאמר רב נחמן דפלגינן דיבורא דחוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד. ומשני הא דאמר רב נחמן הלכה כר' מאיר לאו משום דלא פלגינן דיבורא, אלא ודאי פלגינן דיבורא והכא הלכה כר' מאיר משום דלאו כרות גיטא הוא שהרי עוקר דברו הראשון כדפרישית. ובפר"ח מצאתי פירוש דלאו כרות גיטא הכי, שאין כל השטר לזכותו של עבד. שיש בו גם זכותו של אדון שכתוב בו השייור ששייר לעצמו. וכיון דהכי הרי שטר ברשותו של אדון ואינו כולו ברשותו של עבד ואין זה ספר כריתות. אבי העזרי.
